• Shiri

רילוקיישן זה כל הסיפור.

עודכן ב: מאי 10



מה מביא זוג עם 3 בנות וכלבה לארוז יום אחד את החיים ל-12 מזוודות ו-120 ארגזים ולעבור לברצלונה?!

הכול התחיל בטיול שעשינו רני ואני לפני 20 שנה בדרום ספרד.

התאהבנו בנופים של דרום ספרד, באוכל, ביין ותחושת הרוגע. הבטחנו זה לזו שנחזור יום אחד לגור.

לשנינו היה חלום משותף מגיל צעיר, לגור בחו"ל, אני תמיד הסתכלתי בהערצה בתלמידים שלמדו בדוברי אנגלית בתיכון וחזרו עם ההורים משליחות בארצות אחרות.

גרנו בישראל בעיר במרכז הארץ, היו לנו חיים טובים, עבודה שאהבנו, אני הייתי מורה לחינוך מיוחד ומנתחת התנהגות, החלום שלי היה לפתוח קליניקה ולהדריך הורים בגישה ההתנהגותית.

ליום הולדת 40 רני קנה לנו זוג כרטיסי טיסה לברצלונה. החלטנו שאם אנחנו באמת רוצים להגשים את החלום המשותף שלנו אז חייבים לנסוע כדי לראות את המקום.

למה ברצלונה? רצינו מדינה באירופה, עם מזג אויר דומה לישראל.

קיבלנו החלטה שאנחנו עוברים לברצלונה, רני אמר שהוא צריך שנה כדי להתארגן ואני אמרתי שאין סיכוי שאני מחכה שנה כי אני אחטוף רגליים קרות. היה לי חשוב שהבנות יתחילו את הלימודים בספטמבר.

ככה מצאנו את עצמנו תוך ארבעה חודשים אורזים חיים שלמים שלוש בנות וכלבה ועוברים לברצלונה.

השנה הראשונה ברילוקיישן היא שנה של אתגרים עם התחלות חדשות, רכישת שפה, הכרות עם מנטליות שונה, מציאת חברים, בדידות, געגועים והתאמת מסגרות חינוכיות לילדים.

לצד האתגרים יש גם הרבה חוויות, טיולים במקומות חדשים, טעימה של אוכל מקומי וזמן משפחה.

כשיצאנו מישראל הבנות הגדולות (תאומות לא זהות) היו בנות רבע לעשר, התלבטתי מאוד לגבי המסגרת החינוכית, מצד אחד רציתי שיכנסו למסגרת עם ילדים שמדברים עברית כדי להקל עליהן את המעבר מצד שני חששתי שאם הן יהיו עם ילדים דוברי עברית יהיה להן יותר קשה להשתלב בחברת המקומיים וללמוד ספרדית.

החלטתי לרשום אותן לבית הספר היהודי. מתוך מחשבה על שמירת הזהות היהודית, מפגש עם ילדים דוברי עברית, ומעבר הדרגתי לשפה ותרבות חדשה. לאור העובדה שעברנו תוך זמן קצר מרגע קבלת ההחלטה לא השקענו זמן רב בלמידת השפה והגענו לספרד עם אוצר מילים בסיסי ביותר.

הייתה בעיה אחת, בית הספר היה קטן, בכל שכבה הייתה רק כיתה אחת, הבנות היו בכיתה של 16 תלמידים, שמונה בנות ושמונה בנים אחרי שהן היו בכיתות נפרדות בישראל הן מצאו את עצמן בכיתה אחת, זה אתגר לא קל לפעמים.

זו הייתה החלטה לא קלה כאמא, מצד אחד חשבתי שהנוכחות של שתיהן יחד תיתן להן בטחון, מצד שני חששתי שזה יפריע להתאקלמות של כל אחת. בכיתה היו בן ובת שדיברו עברית, בתחילת השנה הושיבו את הבנות שלי לידם כדי שיתרגמו להן את המורים, מה שאני לא ידעתי זה שרוב השיעורים היו בספרדית ועברית נלמדה כשפה. היו גם שיעורים בקטלן ואנגלית. זה לא היה קל, הבנות למדו כל יום מהשעה שמונה וחצי בבוקר עד השעה ארבע וחצי, בארבע שפות שונות. בבית הספר אין אפשרות להביא אוכל מהבית והן נאלצו גם להתמודד עם מאכלים חדשים שהן לא הכירו ולא אהבו.

במקום שיעורי עברית הן קיבלו שיעור ספרדית בקבוצה קטנה של ארבעה ילדים, זה מאוד עזר להן ברכישת השפה אבל היה להן קשה לפספס את המקצוע היחיד שהן היו חזקות בו- עברית.

איך הבנות השתלבו בכיתה, האם הן דיברו ספרדית, ומה חשבו עליהן הבנות האחרות. כל זה ועוד בפרק הבא.

18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול