• Shiri

החופש הגדול הראשון בספרד


"אמא, אני רוצה לצאת למחנה קיץ 10 ימים במדריד" אמרה בת העשר וחצי.

הרגשתי דפיקות לב מואצות, איך אני אשלח אותה למחנה קיץ במדריד, זה במרחק 5 שעות נסיעה ברכב, מי עוד יוצא שאלתי? עוד 2 בנות מהכיתה, יהיו ילדים מכל רחבי ספרד הוסיפה.

כמדריכת הורים אני מייעצת להורים להגיד – "אני צריכה לחשוב על זה", "אנחנו אוהבים אותך אבל התשובה היא לא" אבל פתאום שתקתי. לא מצאתי את המילים הנכונות.

בלילה ניסיתי להבין למה היה לי קשה, בכל זאת אנחנו רק שנה פה והספרדית שלה עדיין לא שוטפת, מה אם היא תלך לאיבוד, או לא יהיה לה טוב? הבנתי שכדי לקבל החלטה אני צריכה עוד פרטים ולשחרר את הפחדים שלי. אחותה התאומה לא הראתה עניין וזו הייתה הפעם הראשונה שהן יפרדו לכמה ימים, כשהן ביחד אני יותר רגועה.

המחנה מאורגן על ידי הקהילה היהודית, אמרה לי האחראית, יהיה אוכל כשר ואין פלאפונים בשבת, בשישי בערב יש ארוחה חגיגית וגאלה. סליחה שאלתי, אבל מה זה גאלה? מסיבה ענתה האחראית, הבנות באות לבושות בשמלות חגיגיות. יהיו טיולים במדריד ובסביבה כולל פארק השעשועים "וורנר ברוס", בריכה ועוד פעילויות.

טוב אמרתי, לא מאמינה שאני אמרתי את זה, 10 ימים זה נראה לי המון זמן, אבל אם הילדה מרגישה מוכנה אז אני מאשרת.

אגב בספרד מקובל לצאת למחנה "קולוניה" מגיל 5 לשני לילות! זה הטיול השנתי שלהם.

ביום המיועד עם מזוודה ושמלה חגיגית בפנים, תיק גב לנסיעה עם אוכל לשבוע במקרה שתהיה רעבה ופלאפון כדי שאני אהיה רגועה, ליוויתי אותה לתחנת הרכבת "סאנס" במרכז ברצלונה.

חיבוק לפני הנסיעה? שאלתי במבוכה, "די אמא את עושה בושות", אמרה והלכה בלי להביט לאחור.

עמדתי שם עוד כמה רגעים מנגבת דמעה קטנה מסתכלת עליה בגאווה הולכת עם החברים לרכבת.

אחרי 10 ימים באותו מקום שנפרדתי ממנה קיבלתי בחזרה ילדה עצמאית, דעתנית, שמדברת ספרדית שוטף כאילו נולדה כאן ולא הגיע לפני קצת פחות משנה.

איך היה שאלתי, היה טוב ענתה בקצרה כיאה לבני גילה, חוץ מהאוכל שהיה חסר טעם, הסתובבנו לבד בפארק שעשועים (הלם) טיילנו בטולדו, היה משעמם וחם...

החלטנו שבקיץ הראשון לא ניסע לבקר בישראל ובמקום זה ניסע לחופשה משפחתית בדרום ספרד עם חברים. הזמנתי מלון ושני חדרים, הכנתי תוכנית מפורטת עם טיולים,

ואז הגיעה ההודעה הדרמטית:

"אמא, אמרו התאומות השובבות בפה אחד, אנחנו רוצות לנסוע לבד לישראל".

ומה עם המלון והחופשה המשפחתית? זה נראה לנו משעמם, תיסעו לבד עם הקטנה, ענו במקהלה.

הסתכלתי עליהן והבנתי שהן מתגעגעות לחברות בישראל, ושאין באמת סיבה שהן לא יסעו.

למחרת (לפני שאני מקבלת רגליים קרות) הזמנתי להן כרטיסי טיסה לשלושה שבועות ודיילת מלווה (מלווה עד המטוס ובזה נגמר תפקידה) הדפסתי דף עם תאריכים והתחלנו לשבץ את כל החברות והמשפחה, לו"ז יומי מפורט כולל מקומות לינה, העברות וגיבוי למקרה שמשהו משתנה. המשפחה והחברים קיבלו אותן בחיבוק גדול והבנות מאוד נהנו וחזרו מאושרות.

אני והחצי השני לקחנו את הקטנה (3) ונסענו לחופשה עם החברים, את האמת זו הייתה הפעם הראשונה שהיינו איתה לבד ושמחנו על ההזדמנות להעניק לה תשומת לב במשך התקופה הזו.

חופשה נעימה!